ואז הגיע סוף התוכנית, ממש פתאום. רגע אחד אתה לחוץ לגבי ההצגה המסכמת וברגע הבא אין לך באמת מה לעשות חוץ מלקשקש בבלוג ולהתארגן לטקס סיום. ביום שלמחרת הההצגה המסכמת לפרויקט הגיע טקס הסיום וכבר באותו הלילה החלו משתתפים לעשות דרכם חזרה הביתה. נשארתי בסביבה של מונטריאול לעוד יומיים, תקופה די עצובה שבה אחת לכמה שעות התקיים ריטואל קבוע בו מישהו עושה דרכו לשדה התעופה וכולם יוצאים החוצה לומר שלום כמו שצריך. הקיץ הזה של תוכנית לימודי החלל של ה-ISU הוא באמת חוויה מטורפת, ואחד הגורמים המרכזיים זה האנשים, אני מקווה שעשיתי שם חברים שבאמת אוכל לפגוש שוב ושוב לאורך השנים ומי יודע אולי ביום מן הימים אפילו נעשה משהו חללי יחד.
לתהליך הגמילה מתוכנית כל כך אינטנסיבית יש אפילו שם, 'deorbit' או חזרה ממסלול. וזה באמת זה, סוג של תהליך בו אתה לא מבין למה אנשים לא מתלהבים מעוד שיגור מוצלח של SpaceX או שאתה צריך להתעסק בדברים אמיתיים כמו הנחת סטודנט בארנונה במקום לדבר על העתיד של רעיון מושבת מאדים. תהליך החזרה ממסלול שלי אמור היה להיות הדרגתי (עם עצירה של שבוע עם אחים שלי במישיגן), וכזה שיביא אותי חדור מוטיבציה להמשך התואר השני בבן גוריון, אבל התהליך שלי גרם לי לחשוב קצת יותר בגדול על המסלול עליו הייתי והביא לשינוי קטן-גדול בהמשך קריירת החלל שלי. המוטיבציה אותה השגתי ב-SSP הביאה אותי להבנה שאני חייב להיות במרכז העשייה האקדמית בתחום החלל בישראל. ולכן החלטתי לחזור לטכניון על מנת להשלים את התואר השני שלי במכון אשר לחקר החלל, שלאחריו בתקווה אמשיך בתחומי המחקר ופיתוח של מערכות חלל. החל מיום ראשון הקרוב תוכלו למצוא אותי ברחבי הטכניון מנסה להבין מה עשיתי לעצמי עם מגורים בב"ש ולימודים מלאים בחיפה (כן, כן, יש כבר הימורים על מתי אשבר ואעבור לחיפה).
אוניברסיטת החלל הבינ"ל היא באמת סוג של מועדון חברים, לטוב ולרע, בקרב כל חברי קהילת החלל הציון שאתה בוגר של ISU מביא לאדם ערך מוסף. בסופו של דבר, קהילת 3700 בוגרי אוניברסיטת החלל מהווה רשת חברים בה אדם יכול לדעת בוודאות גבוהה שלאדם איתו הוא מדבר יש בדיוק את אותה שריטת חלל. ושריטת חלל הזו היא בדיוק מה שמייחד את קהילת החלל (בוגרי ISU ואחרים) - משיכה לתחום שהיא הרבה מעבר לעניין או השאיפה להצליח, אלא סוג של שליחות לטובת המין האנושי כולו (או סתם הרצון העז להיות אסטרונאוט). ההכרויות ב-ISU והחברות ברשת הבוגרים הביאו להקמת חברות ופרויקטים מצליחים רבים ולכן השתתפות באחת מתוכניות ה-ISU מביאה איתה ערך מוסף קטן בצורת החברות במועדון.
מועדון נוסף (וקצת מקביל) של שרוטי חלל אותו גיליתי בקיץ נקרא המועצה המייעצת של דור החלל (Space Generation Advisory Council) או בקצרה SGAC. מדובר בארגון שהוקם בשנת 1999 ביוזמת משרד האו"ם לענייני החלל החיצון (UN OOSA) כחלק מהועדה לשימוש לצרכי שלום של החלל החיצון (UN COPOUS). הארגון שואף לייצג את הצעירים שעוסקים בענייני חלל, סטודנטים ואנשי מקצוע בין הגילאים 18 ל-35 (למרות שדור החלל מוגדר כל מי שנולד אחרי ה-4 באוקטובר 1957) ומטרתו המרכזית היא לגבש עמדות מטעם הדור הצעיר ולהציגם למגבשי המדיניות באו"ם, בסוכנויות החלל ובתעשיית החלל. ואכן כך קורה, ה-SGAC מקיימים שני כנסים עולמיים כל שנה וקבוצות דיון מקוונות במהלך כל השנה, זאת בנוסף לאירועים וקבוצות דיון אזוריות (ברמה היבשתית/ארצית), ולאחר מכן מציגים את מסקנותיהם והמלצותיהם בפורומי חלל שונים כגון כינוס ה-COPOUS או כנס החלל הגדול בעולם, ה-IAC. הכנס הגדול ביותר של ה-SGAC נקרא Space Generation Congress או בקצרה SGC והוא מתקיים מידי שנה בשבוע שלפני ה-IAC באותה העיר בעולם. בנוסף על קבוצות החשיבה שעושים ב-SGAC, הארגון גם מהווה פורום ליצירת קשרים חוצי גבולות בתוך קהילת החלל, קשרים שלעיתים מניבים שיתופי פעולה שונים ומגוונים, ולכן הארגון רואה חשיבות גבוהה בשילוב גדול ככל הניתן של חברים מרחבי העולם.
את ה-SGAC גיליתי במהלך ה-SSP מאחר ומדובר בשתי קהילות ששזורות זו בזו ושותפי לדירה ב-SSP הוא הנציג הגרמני בארגון (בוגרי ISU הם אלו שהקימו את הארגון לבקשת האו"ם). לאחר שגיליתי על קיומו של הארגון הבנתי גם שהרשת הישראלית שלו די מצומצמת. נוסף על תחושת ההחמצה שבחוסר הפעילות הארץ היה כאן הפסד נוסף מאחר וה-IAC הבא צפוי להתקיים בירושלים באוקטובר 2015 ולכן גם ה-SGC יתקיים בארץ. כאן כבר היתה חשיבות נוספת להקמת רשת ישראלים ב-SGAC ולהבטחה ש-SGC יהיה אירוע מוצלח בו החתימה הישראלית ניכרת. לאחר חשיבה קלה ובעידוד גורמים שונים נרשמתי כחבר בארגון (זה פשוט וחינם) והגשתי מועמדות להיות הנציג הישראלי בארגון. בהמשך הצלחתי להשיג מימון להשתתפות ב-SGC14 שהתקיים בטורנטו בתחילת אוקטובר (ותודה לכל מי שעזר בעניין) ונסעתי שוב לקנדה (כן, כן קיבלתי הרבה הערות בעניין) אבל רק לחמישה ימים כדי להשתתף בכנס שההגדרה הכי טובה לו היא SSP בשלושה ימים.
על ההשתתפות ב-SGC כבר אספר בהזדמנות אחרת למי שירצה (או יצטרף לארגון בארץ) וכאן אני מגיע לשלב הגיוסים וההמלצות (קישורים בגוף הטקסט), אז ראשית אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה להצטרף ל-SGAC בישראל להרשם כחבר בארגון, להרשם לרשימת התפוצה הישראלית ולהכנס לפייסבוק של הארגון (הישראלי והעולמי). המטרה שלנו בתקופה הקרובה היא להקים רשת של ישראלים שישתלבו בארגון ובפעילות וכן להתחיל בתיאומים לקראת ה-SGC הקרוב.
לגבי התוכניות של אונ' החלל הבינ"ל, גם להן אני ממליץ בחום לשרוטי חלל לקחת חלק, בקיץ הקרוב תתקיים תוכנית ה-SSP בארה"ב ובקיץ שאחריו היא תתקיים בטכניון בחיפה (לינק להגשת מועמדות בחינם). משרד המדע מעניק מספר מלגות דרך הקרן ע"ש אילן רמון (כמו זו שאני קיבלתי) בנוסף על הנחה (כמעט) קבועה שנותנים ב-ISU וכך ההוצאה לא יוצאת גדולה מידי וההשתתפות כאמור משתלמת מכל מיני סיבות. וכמו שכבר כתבתי בהתחלה - אם חלל מעניין אתכם אתם חייבים לקחת חלק בחוויה הזו.
אז נכון, חזרתי לארץ, ואני נכנס לסוג של שגרה, אבל הכוונה שלי היא להמשיך לקחת את החוויה של ה-SSP ולמנף אותה לעוד פעילויות הקשורות לחלל בארץ ובעולם (נוסף על ה-SGC יש לי עוד כמה אירועים גלובליים שאני מתכנן לקחת בהם חלק). ולכן, אמנם חזרתי לכדור הארץ, אבל זה ממש לא ימנע ממני להיות מבקר חוזר במסלול (ובשאיפה כולנו נהיה כאלה בקרוב).
 |
| משתתפי התוכנית בטקס הסיום |
אוניברסיטת החלל הבינ"ל היא באמת סוג של מועדון חברים, לטוב ולרע, בקרב כל חברי קהילת החלל הציון שאתה בוגר של ISU מביא לאדם ערך מוסף. בסופו של דבר, קהילת 3700 בוגרי אוניברסיטת החלל מהווה רשת חברים בה אדם יכול לדעת בוודאות גבוהה שלאדם איתו הוא מדבר יש בדיוק את אותה שריטת חלל. ושריטת חלל הזו היא בדיוק מה שמייחד את קהילת החלל (בוגרי ISU ואחרים) - משיכה לתחום שהיא הרבה מעבר לעניין או השאיפה להצליח, אלא סוג של שליחות לטובת המין האנושי כולו (או סתם הרצון העז להיות אסטרונאוט). ההכרויות ב-ISU והחברות ברשת הבוגרים הביאו להקמת חברות ופרויקטים מצליחים רבים ולכן השתתפות באחת מתוכניות ה-ISU מביאה איתה ערך מוסף קטן בצורת החברות במועדון.
מועדון נוסף (וקצת מקביל) של שרוטי חלל אותו גיליתי בקיץ נקרא המועצה המייעצת של דור החלל (Space Generation Advisory Council) או בקצרה SGAC. מדובר בארגון שהוקם בשנת 1999 ביוזמת משרד האו"ם לענייני החלל החיצון (UN OOSA) כחלק מהועדה לשימוש לצרכי שלום של החלל החיצון (UN COPOUS). הארגון שואף לייצג את הצעירים שעוסקים בענייני חלל, סטודנטים ואנשי מקצוע בין הגילאים 18 ל-35 (למרות שדור החלל מוגדר כל מי שנולד אחרי ה-4 באוקטובר 1957) ומטרתו המרכזית היא לגבש עמדות מטעם הדור הצעיר ולהציגם למגבשי המדיניות באו"ם, בסוכנויות החלל ובתעשיית החלל. ואכן כך קורה, ה-SGAC מקיימים שני כנסים עולמיים כל שנה וקבוצות דיון מקוונות במהלך כל השנה, זאת בנוסף לאירועים וקבוצות דיון אזוריות (ברמה היבשתית/ארצית), ולאחר מכן מציגים את מסקנותיהם והמלצותיהם בפורומי חלל שונים כגון כינוס ה-COPOUS או כנס החלל הגדול בעולם, ה-IAC. הכנס הגדול ביותר של ה-SGAC נקרא Space Generation Congress או בקצרה SGC והוא מתקיים מידי שנה בשבוע שלפני ה-IAC באותה העיר בעולם. בנוסף על קבוצות החשיבה שעושים ב-SGAC, הארגון גם מהווה פורום ליצירת קשרים חוצי גבולות בתוך קהילת החלל, קשרים שלעיתים מניבים שיתופי פעולה שונים ומגוונים, ולכן הארגון רואה חשיבות גבוהה בשילוב גדול ככל הניתן של חברים מרחבי העולם.
את ה-SGAC גיליתי במהלך ה-SSP מאחר ומדובר בשתי קהילות ששזורות זו בזו ושותפי לדירה ב-SSP הוא הנציג הגרמני בארגון (בוגרי ISU הם אלו שהקימו את הארגון לבקשת האו"ם). לאחר שגיליתי על קיומו של הארגון הבנתי גם שהרשת הישראלית שלו די מצומצמת. נוסף על תחושת ההחמצה שבחוסר הפעילות הארץ היה כאן הפסד נוסף מאחר וה-IAC הבא צפוי להתקיים בירושלים באוקטובר 2015 ולכן גם ה-SGC יתקיים בארץ. כאן כבר היתה חשיבות נוספת להקמת רשת ישראלים ב-SGAC ולהבטחה ש-SGC יהיה אירוע מוצלח בו החתימה הישראלית ניכרת. לאחר חשיבה קלה ובעידוד גורמים שונים נרשמתי כחבר בארגון (זה פשוט וחינם) והגשתי מועמדות להיות הנציג הישראלי בארגון. בהמשך הצלחתי להשיג מימון להשתתפות ב-SGC14 שהתקיים בטורנטו בתחילת אוקטובר (ותודה לכל מי שעזר בעניין) ונסעתי שוב לקנדה (כן, כן קיבלתי הרבה הערות בעניין) אבל רק לחמישה ימים כדי להשתתף בכנס שההגדרה הכי טובה לו היא SSP בשלושה ימים.
על ההשתתפות ב-SGC כבר אספר בהזדמנות אחרת למי שירצה (או יצטרף לארגון בארץ) וכאן אני מגיע לשלב הגיוסים וההמלצות (קישורים בגוף הטקסט), אז ראשית אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה להצטרף ל-SGAC בישראל להרשם כחבר בארגון, להרשם לרשימת התפוצה הישראלית ולהכנס לפייסבוק של הארגון (הישראלי והעולמי). המטרה שלנו בתקופה הקרובה היא להקים רשת של ישראלים שישתלבו בארגון ובפעילות וכן להתחיל בתיאומים לקראת ה-SGC הקרוב.
לגבי התוכניות של אונ' החלל הבינ"ל, גם להן אני ממליץ בחום לשרוטי חלל לקחת חלק, בקיץ הקרוב תתקיים תוכנית ה-SSP בארה"ב ובקיץ שאחריו היא תתקיים בטכניון בחיפה (לינק להגשת מועמדות בחינם). משרד המדע מעניק מספר מלגות דרך הקרן ע"ש אילן רמון (כמו זו שאני קיבלתי) בנוסף על הנחה (כמעט) קבועה שנותנים ב-ISU וכך ההוצאה לא יוצאת גדולה מידי וההשתתפות כאמור משתלמת מכל מיני סיבות. וכמו שכבר כתבתי בהתחלה - אם חלל מעניין אתכם אתם חייבים לקחת חלק בחוויה הזו.
אז נכון, חזרתי לארץ, ואני נכנס לסוג של שגרה, אבל הכוונה שלי היא להמשיך לקחת את החוויה של ה-SSP ולמנף אותה לעוד פעילויות הקשורות לחלל בארץ ובעולם (נוסף על ה-SGC יש לי עוד כמה אירועים גלובליים שאני מתכנן לקחת בהם חלק). ולכן, אמנם חזרתי לכדור הארץ, אבל זה ממש לא ימנע ממני להיות מבקר חוזר במסלול (ובשאיפה כולנו נהיה כאלה בקרוב).
 |
| משתתפי ה-SGC14 ב(סוגשל) ערב תרבויות |
No comments:
Post a Comment